איך החלל ייראה, ומה בדיוק כתוב במפרט

יש כל כך הרבה מעצבי פנים, אבל אתה יחיד ומיוחד - שילוב של כישרון, מקצועיות, אמינות, יצירתיות ואנושיות.

תהליך שיפוץ הוא ארוך ומייגע כבר מהשלבים הראשונים של התכנון. הלכתי לאיבוד עם אנשי מקצוע שונים כולל מעצבי פנים, בדירה אחרי תמ"א 38 - אבל מהרגע שפגשתי אותך נרגעתי. נתת לי מענה מקצועי ברמה הכי גבוהה, בכל ההתלבטויות והבחירות שנתקלתי בהן לאורך הדרך, עד לפרטים הקטנים.

היית עבורי המצפן לתהליך. בכל שעה ולכל שאלה נתת מענה מקצועי ויצירתי, עם כל כך הרבה רגישות ואנושיות - גם בשלבי הבנייה שלא הבנתי.

כשהשיפוץ הסתיים נשמתי לרווחה. אבל הכל מאחורי המחמאה הגדולה ביותר: כשנכנסו מהנדסי הבניין לדירה, שאלו אותי מי זה האדם החכם שתכנן את הדירה שלך?

ארז ברוכי - תודה רבה.

יש אחד, קוראים אותו Erez Baruchi, ומגיעה לו תודה גדולה!

כשהוא לא מלמד באוניברסיטת אריאל, או מחכה ללקוחות שלו עם קפה הפוך מוכן בכל חנות ואולם תצוגה, או יושב במשרד שלו ומתכנן את בית חלומותיכם, או עונה לכל הודעה ושיחה בכל שעה (השתדלנו לא להגזים...), אז הוא גם מעצב הפנים שלכם, גם הפסיכולוג שלכם, גם המרגיע הלאומי שלכם, וגם האדריכל שלכם לבחור לבחור יותר טוב ממנו.

בונים? משפצים? מתלבטים?

תחסכו לעצמכם כל דקה מיותרת ותפנו אליו.

רוצים לבדוק עוד אופציות?

עזבו, פשוט תסתכלו על התמונות שלנו.

לכל מקום שנכנסנו ושאלו 'איזה מטבח את רוצה? צעיר? חדשני? מודרני?' עניתי 'לא! של סבתות!' למה שארצה מודרני? איזה ספות את רוצה? מעוצבות? 'לא!! של סבתות!!' בסוף כבר לא הספקתי לענות כששאלו כי ארז היה עונה יותר מהר 'מודרני של סבתות' 'מעוצבות של סבתות' ולדעתי הוא קרץ לכולם ככה שהם הבינו שיותר טוב לשאול רק אותו ואני אהיה שם למקרה שצריך לדעת משהו וגם אז אסתכל על ארז ואתרום 'אה, אני לא יודעת' וארז יגיד 'נבדוק ונחזור אליך'.

Erez Baruchi - בעולם של היום זה לגמרי סביר לאהוב מישהו למרות שלא פגשת אותו מעולם, והקשר כולו וירטואלי באופן בסיסי, ודרך צד שלישי שדווקא כן פגשת אבל בחטף כמה פעמים. ככה הכרתי ואהבתי את ארז, כי הוא של אורי קודם כל. וזאת אהבה לגמרי. ואת חמשת ילדיהם. נפש נקשרת בנפש בדרכים מגוונות. לכן היה לא מובן מאליו שארצה לסכן את זה ולתת לו לפגוש אותי באמת בתנאי שיפוץ ובמצב נפשי שביר למדי.

זהורית נתנה לי את הטלפון תחת אזהרה 'אצלי הוא שמור "ארז להתחתן אתו" תמצאי לך כינוי אחר' ויצאתי לדרך עם 'ארז תעשה לי בית'. כלומר, שלחתי ווצאפ.

כבר היינו עמוק בשלב של לבחור דברים שבוחרים לפני שמתחילים לעבוד, כשאני אמרתי רק 'אבל מה עם הנזילות? מה עם הרטיבויות? מה עם הצינורות?' זה כל מה שעניין אותי. וארז אמר 'את זה כבר פתרנו' ואני מדגישה שזה היה חודשים לפני שסלבה נכנס הביתה ולפני שפטיש אחד הורם. הרבה לפני. 'אבל מה...' ניסיתי להמשיך להדגיש מה באמת חשוב והוא הגיב ב'אז מה את אומרת על האריחים האלה?'

ככה ארז. שליו. רגוע. שקט. נינוח. בטוח. יציב. מים קרים על נפש רצוצה. ויכול להיות שהייתי הלקוחה הכי קשה שלו אבר, דווקא מפני שכל הזמן הצקתי לו 'נכון אני הלקוחה הכי קלה שהייתה לך בחיים?' וארז, כמו ארז, השיב בחיוב. ובחיוך. כמובן. בטח. ותמיד השתכנעתי.

שיפוץ בית זה חתיכת דבר. שיפוץ בית באין ברירה (שם שם) ובתקופת משבר (שםםםםם) הוא מסע לאמיצים בלבד. אז שליו רגוע שקט נינוח בטוח יציב מים קרים ואמיץ. ותותח. וזה עוד לפני שאמרתי מילה על הטעם ועל המקצוענות ועל האחריות ועל החברות ועל התמיכה והמשענת וההכלה. ועל הקשרים הטובים שיש לו בכל המקומות הרלוונטים והכבוד החיבה וההערכה שהוא זוכה להם מכולם. ועל אנשי המקצוע הכי מעולים שהביא לפרוייקט.

במסע האמיצים הזה כל התכונות והיכולות האלה היו בולמי הזעזועים שלי. לא שהיו זעזועים. לא הרבה בכל אופן. לא המון נגיד. ואם היו זה רק בגלל שאני מזועזעת בשנתיים האחרונות בקלות. מישהו לא מגיע ביום רביעי אלא בחמישי זאת התמוטטות. לא שקרה. כלומר קרה פעם אחת. אז מה. יצאתי לפרויקט הזה באין ברירה, חלשה וחרדה, גייסתי כל מה שיכולתי כדי להבין, לבחור, להחליט, לדעת, להיות על זה, וכשהכל הכל מגוייס - ממוקד מטרה, יש רגעים מערערים ומחלישים. זאת בדיוק הסיבה שצריך להיות יכולים לסמוך על מישהו שיהיה בולם זעזועים, באהבה, בלי שיפוטיות, שיראה את התמונה הגדולה, יקח אחריות, ישים יד ומילה טובה במקום שצריך כדי שהאיזון יחזור. אז ארז.

באחת החנויות אמרתי 'לסבתא! כורסא לסבתא!' והמוכר אמר 'תגידו לה שהיא צריכה לחפש בדוקטור גב או מקומות כאלה, תקחו אותה לשם' 'את מי זה "לה"? שאלתי, מי זאת "אותה"?' 'את הסבתא הוא ענה' 'אני הסבתא!!!' אמרתי לו. ארז צחקק.

יותר אמיתי מלראות אותי בתנאי שיפוץ ומצב נפשי שברירי - לא יהיה, אז אני מקווה שארז ואורי וחמשת הילדים - עדיין מחבבים אותי. אני מאד אוהבת אותם. ואם אתם צריכים אדריכל מעצב להתחתן אתו תעשה לי בית - ארז הוא הבנאדם לתת לו יד, לעצום עיניים ולפקוח אותן בצד השני של המסע.

בית. אני כבר חודש פה. עוד נשארו כמה דברים להתקין, כמה פינות לסגור, כמה תיקונים להשלים - וגם כמה 'זכר לחורבן' להשאיר. כי ככה בית הוא כשמושלם. יש בו גם כמה שברונות קטנים.

פעם ראשונה שאני קונה דירה. בארבעים שנים האחרונות בניתי שני בתים וגרתי בהם. פעמיים עשרים שנים. נראה לי שאני יכולה לכתוב עכשיו ספר הדרכה על קניית דירה חדשה מחברת בנייה בישראל. לא ספר מעודד. אולי לא ספר, חוברת. אולי לא חוברת, שני דפים. אולי שורה: דרוש נס. זה מה שאני מבינה עכשיו. שכדי לעבור את זה בשלום דרוש נס. ואולי פעם אכתוב על זה יותר. כנראה שלא. כי אני מתעצלת וכי לא בא לי לכתוב על מה שלא ועל מה שאין לתאר ועל אנרגיות של אללה יסטור. אני בצד של הנס. ניסים. שחוללתי בעצמי והתגברתי על כל מה שצריך. אז אכתוב את הדבר הטוב. הכי טוב. רק דברים טובים.

במבצע של להפוך דירה-מחברת-בנייה לבית זכיתי לשני מלאכים מלווים. אחד שהבאתי מהבית, מי שכבר שיפץ לי את הבית הקודם והפך לחבר טוב - ארז ברוכי - ועליו הפוסט הזה, והשני - קבלן השיפוצים שגם הוא הפך בזמן קצר לנכס לחיים. ונקרא שמו - דני. המלך.

כי אני צריכה אנשים טובים. לא רק בעלי מקצוע מעולים בתחומם (שזה גוז וויזאאוט סיינג). שיהיו אנשים טובים. שמעלותיהם יחרגו מעבר לרק הידע המקצועי שלהם.

אז ארז. אחרי השלב החברי של לראות איתי כמה דירות עד שאמר 'זאת', הגיע הרגע הזה שאני אוהבת להסתכל עליו כשהוא מסתובב בשקט בדירה המיועדת לשיפוץ, אחרי ששמע ממני מה אני צריכה ורוצה שיהיה הבית, לא רואים עליו כלום. הוא פשוט מתבונן. ואז הוא הולך ואחרי זמן מה הוא שולח את התוכניות הגאוניות שלו שאי אפשר היה לראות קודם שזה בכלל הולך לשם או אפשרי.

זה השפיץ העיקרי של ארז בעיניי. הגאונות הזאת. של לעשות לי את הבית שבדיוק רציתי. בול מה שהגדרתי שאני צריכה ורוצה. אבל בדיוק בדיוק. ואחר-כך כל השאר. כל מה שכלול בארז.

היכולת לשמוע ממני מה מתאים לי, לא להראות שזה מדכא ומייאש אותו, ולעשות את זה כך שזה יוצא מדהים ויפה ונהדר. להגיע אתו לכל מקום ולראות כמה כולם אוהבים לעבוד אתו. להפגיש אותו עם דני, ששנינו לא מכירים, ודני יגיד לי תוך זמן קצר שאיזה תענוג זה לעבוד עם ארז. לעבוד בהרמוניה שקטה ומיטיבה עם כל בעלי המקצוע. כאלה שהוא הביא וכאלה שאני מביאה. לקחת אחריות על תקלות של חברות שהוא ממליץ עליהן (ויש. ככה זה. יש תקלות...) ולדאוג שהן מתקנות עד שזה פיקס. לגייס את כולם לשת"פ לטובת הפרוייקט. כלומר, לטובתי. אני הפרוייקט.

הגמישות, הנגישות, המקצועיות, הפתיחות, הנחרצות, השלווה, הבטחון, התחזוקה הנפשית של הפרוייקט. הכלת המורכבויות של הפרוייקט. הרגישויות שלו. הדברים שהפרוייקט לא יכול לסבול.

את אורי הכרתי ואהבתי לפני שהכרתי את ארז. וארז היה 'ארז של אורי'. זה לא התהפך. זה פשוט נהיה 'ארז ואורי' או 'אורי וארז'. והם חברים אהובים וטובים. וקיבלתי מתנה הבוקר עוד ציור מהמם של ארז לבית החדש שלי. ואני בוהה בו כבר שעות אחרי שהם הלכו. יכולנו לשבת ולדבר על החיים עוד שעות. כי בבית הזה שארז עזר לי לבנות נורא כיף. ואני מרגישה הכי בבית מהרגע הראשון שלי פה. לא היתה דקת התאקלמות. עברתי מבית לבית ברגע.

אם אתם קונים בית או דירה או משפצים או מתלבטים - אני לא בטוחה שזה עובד לטובתי שהוא כל-כך יהיה עסוק, אבל הוא הבנאדם שתרצו.

דרוש נס. ודרושים אנשים מאד טובים - שיש בהם הרבה מעבר לרק החוזה המקצועי ותקופת העבודה שלהם על הפרוייקט. אז ארז. (ודני)